היי אני עומר שריר,
ובמרכז לפירוק סרטס והחרדה שהקמתי עזרנו למעל 2,400 אנשי ב- 8 שנים האחרונות להיפטר מחרדה אחת ולתמיד.
עבדנו עם אנשים מכל החברה:
סלבס, אנשי מוסד, אנשי צבא, מנכ״לים, מנהלים בכירים, משקיעים, מהנדסים, רופאים, יזמים, סטארטאפים, בעלי עסקים, יועצים, מטפלים, פסיכולוגים, מרצים, אמנים, יוצרים, ספורטאי עלית ועוד..
1 .אתה לא לבד, החרדה נמצאת אצל המון אנשים, והיא לא פוסחת על שכבת גיל, סטטוס חברתי, או מצב כלכלי.
2.לא משנה מי אתה ומאיפה אתה בא, אני והצוות שלי יכולים לעזור לך.
הייתי שם,
אני יודע איך זה מרגיש כשאתה מנסה לתפקד – אבל הראש שלך תקוע בלופ בלתי פוסק של מחשבות ופחדים.
הרגעים האלה – שבהם הנשימה נעתקת הלב דופק חזק והגוף כולו נכנס למצב חירום
אתה מרגיש אבוד ושהעולם סוגר עלייך
כל דבר קטן הופך לתסריט גרוע בראש שלך
אתה שואל שוב ושוב: "מה יהיה? מה אם משהו ישתבש? מה אם לא עשיתי מספיק?" והראש שלך לא נח אפילו בלילה.
תחושת הדריכות התמידית הזו, כאילו יש משקולת על החזה שלך
ואתה לא מצליח לנשום עמוק. אתה מותש, אבל לא מצליח להרפות.
ואתה?
אתה רוצה לעשות דברים, אבל כל משימה נראית כמו הר בלתי עביר.
אתה פשוט לא מצליח להתחיל, והתחושה שאתה מאכזב את עצמך רק מחמירה.
לאט לאט החרדה מתחילה להשתלט על כל חלקה בחייך
פגישה בעבודה, אירוע חברתי או אפילו בילוי משפחתי פשוט הופך להיות נשף מסכות, אתה מדחיק את מה שאתה מרגיש כי אתה מפחד שכולם יראו שאתה לא באמת "נורמלי".
אני יודע איך כל זה מרגיש.
החרדה שוחקת אותך מבפנים, לוקחת ממך את השקט הנפשי ופשוט לא עוזבת אותך.
היא כמו צל שרודף אותך בכל מקום
לא עוד ניסיון "לחשוב חיובי", לא עוד שיחות אינסופיות על העבר או תרגילים שלא באמת עובדים.
יש דרך ללמד את המוח ההישרדותי שלך להירגע, להפסיק להגיב בצורה אוטומטית, ולהחזיר לך את השליטה
ישבת שעות על הספה, דיברת על הילדות, על הטראומות, על ההורים... הבנת מאיפה זה התחיל, אבל החרדה? היא עדיין כאן. כי לדבר על העבר לא מלמד את המוח שלך להירגע עכשיו.
ניסית להחליף את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות. "תחשוב טוב – יהיה טוב", אמרו לך. אבל כשאתה בלב התקף חרדה, כשהחזה מתכווץ והראש משתולל – מחשבה חיובית לא עוצרת את זה.
ניסית לדמיין נופים יפים, להרגיש חזק, לעשות עיגון ולשנות את הסיפור בראש. אבל החרדה? היא לא נעלמה. כי האמיגדלה, החלק במוח שצועק "סכנה!", לא מושפעת מדמיון או מהצהרות חיוביות.
וזה עזר קצת, הוריד את העוצמה, אבל לא באמת פתר את שורש הבעיה. הרגשת כמו מישהו שהצליח לשים פלסטר, אבל בפנים עדיין יש משהו שמבעבע, שלא נותן לך מנוח.
הרגעים הקטנים של רוגע היו כמו אוויר לנשימה, אבל אז חזרת לחיים האמיתיים – לדרישות, ללחצים, למציאות. והחרדה חזרה איתם, כאילו לא עזבה מעולם.
אמרת לעצמך, "אני אסתדר, זה יעבור, אני חזק מספיק". אבל הזמן עובר, וכלום לא משתנה. אתה רק מרגיש יותר עייף, יותר מותש, והחרדה הופכת לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך.
אני יודע מה עברת, כי גם אני ניסיתי הכל.
גם אני הייתי במקום הזה שבו אתה קם בבוקר עם תחושת מועקה
ושואל את עצמך, "מה לא בסדר איתי? למה שום דבר לא עוזר?"
ללא ספק הן שיטות מצויינות לטיפול ועוזרות להתמודדות עם אתגרי החיים,
משפרות מודעות עצמית ואפילו מקלות על מצבים רגשיים מסוימים.
כי כל השיטות האלה מתעסקות מסביב לבעיה, אבל אף אחת מהן לא מטפלת בשורש הבעיה
המוח ההישרדותי שלך, האמיגדלה שמנהלת אותך ומפעילה אזעקות שווא בכל פעם שהפחד מציץ.
או במונח המקצועי שלו ״עצבוב יתר באמיגדלה״
"תחשוב על האמיגדלה שלך כמו אזעקה בבית. היא נועדה להגן עליך ולזהות סכנות אמיתיות. אבל כשיש עצבוב יתר, האזעקה משתבשת ומתחילה לפעול על כל רעש קטן – גם כשאין איום אמיתי."
האמיגדלה היא חלק במוח ההישרדותי שאחראי לזהות סכנות ולהפעיל את "אזעקת החירום" של הגוף שלך
מה שבעצם גורם ל – דופק מואץ, נשימה כבדה, מתח בשרירים ומחשבות של "משהו לא בסדר".
במצב רגיל, אמיגדלה פועלת רק שבאמת צריך – אם רכב מתקרב אליך מהר או כל סכנה אמיתית אחרת.
הוא מזהה סכנה גם כשאין איום אמיתי.
כל מחשבה קטנה, כל מצב לא נוח, כל חוסר ודאות – מפעילים את המערכת כאילו החיים שלך באמת בסכנה.
זה כמו שהאזעקה בבית שלך תצפצף על כל רוח קלה או על חתול שעובר בחצר.
אתה מנסה לשכנע את עצמך שהאזעקה טועה. אתה יושב ומדבר עם עצמך בהיגיון, אבל האזעקה לא מקשיבה להיגיון – היא ממשיכה לצפצף.
אתה מנסה להבין למה האזעקה התחילה להשתבש מלכתחילה – אולי זה קרה בילדות, אולי מקרה מסוים גרם לה לזהות סכנות. אבל.כל זה זה לא משנה , היא מצפצפת עכשיו.
אתה מנסה לתכנת מחדש את המערכת – לשנות את ההגדרות של האזעקה, אבל היא כל כך דרוכה שהיא לא מקבלת פקודות חדשות.
אנחנו לא מנסים לשכנע את האזעקה, ולא מתעסקים בלמה היא התחילה להשתבש. אנחנו ניגשים ישר ללוח הבקרה שלה ומורידים את הרגישות. אנחנו מלמדים את המוח לזהות מתי באמת יש איום – ומתי אפשר להירגע."
במילים פשוטות בשיטת 'להיות היוצר', אנחנו לא מנסים לשכנע את המוח שהכל בסדר או להילחם במחשבות שלך – אנחנו עובדים ישירות עם המוח ההישרדותי שלך ומחנכים אותו מחדש להגיב אחרת בעזרת תרגילים פרקטיים קלים ליישום."
תחשוב על זה ככה:
בדיוק כמו שאתה לא יכול להוריד את הדופק בדיבורים אבל יכול לעשות תרגיל שמרגיע את הגוף,
אנחנו עושים "אימונים קטנים" למוח ההישרדותי שלך, עד שהוא לומד להפסיק להפעיל אזעקות שווא.
אחרי 8 שנים ו- 2400 סיפורי הצלחה
גיליתי 2 דברים משותפים בין כל אותם סיפורי ההצלחה…
1. אתה חייב לבחור לעשות את התוכנית מרצון.
לא ההורים, לא החברים, לא בני או בנות הזוג, לא הילדים
לא יכולים לקבל את ההחלטה במקומך או לנסות לדחוף אותך.
זו הסיבה שאנחנו מלווים אותך רק אם בחרת לעשות את הפעולה. ולא בגלל שהסביבה דחפה אותך.
2. מהירות תגובה
זו הסיבה שאנחנו עובדים רק בזום.
המטרה שלנו במרכז היא להעלים את הסטרס הכרוני, המחשבות הטורדניות והחרדה לתמיד ומהר.
ובזום? אפשר לעלות לשסן מהר כדי לנטרל את העיצבוב ייתר של המוח ההישרדותי בזמן אמת – ולא לתחזק ולתת כוח למוח ההישרדותי עד שתגיע לקליניקה.