הכוח המניע של החרדה - דפוסי החשיבה
דפוסי החשיבה שנוצרו מהעבר שלנו הם המקור- הסיבה שמעצימה את החרדה. תהליך פירוק החרדה דורש כמה שלבים ומיקוד בתחומים שונים אך בכל מקרה הוא יתחיל במיפוי דפוסי החשיבה, החסמים והפחדים שמעצימים בכל יום את החרדה.
דפוסי החשיבה המרכזיים המעצימים את החרדה-
- דימוי עצמי נמוך
- צורך בשליטה
דפוסים של דימוי עצמי נמוך יבואו לידיי ביטוי באחד או בכמה אופנים כגון- חוסר בטחון, הערכה עצמית נמוכה, חשיבה שלילית משמעותית, ביקורת עצמית גבוה, חוסר הערכה עצמי ותחושת חוסר מימוש משמעותית.
מעצם הגדרה של דימוי עצמי נמוך המשמעות היא שהפחד מנהל אותי- הפחד להביא את מי שאני לידיי ביטוי.
כתוצאה מכך אני לא אצליח להיות מי שאני, אני ארצה בשביל לקבל אהבה או הערכה, אשווה את עצמי לאחרים (וכמובן תמיד אתמקד במה שלא טוב). כאשר אני תלוי באחרים- ביקורת טובה וקבלת אהבה תרים אותי, אך כאשר אלו לא יהיו אני עלול ליפול חזק מאוד. זה מה שקורה כאשר אנחנו מנסים לפתור צורך פנימי באמצעות מענה שהוא רק חיצוני- פלסטר.
כאשר הפחד מנהל אותי הרבה מאוד דברים בעולם הזה יראו גדולים עלי, אני ארגיש שאין לי מה להציע ושאין מה לאהוב בי (סיפור חיי הרבה מידיי שנים).
עם השנים הדפוס הזה יילך ויתחזק, אני ארגיש קטן יותר ובעצם רק אחזק את חוסר הבטחון שלי.
התוצאה היא שאני לא אצליח להיות אני. כך המוח העמוק שלי לומד שיש הרבה מאוד דברים שמפחידים אותי.
מכאן הדרך לחרדה קצרה מאוד.
חרדות והתקפים הקשורים לדפוסים של חוסר בטחון יבואו לידיי ביטוי במצבים חברתיים, במצבים בהם ארגיש שבוחנים אותי או שאני צריך להוכיח משהו למישהו.
"צורך בשליטה"- זו כותרת רחבה מאוד שיכולה לבוא לידי ביטוי בדפוסים שונים כגון "קונטרול פריק", צורך בוודאות, הצורך לדעת, פרפקציוניזם, חשיבה קטסטרופלית, חשיבת ייתר (המוח לא עוצר), מחשבות על העתיד "מה יהיה", ביקורת עצמית גבוהה, חשיבה בשחור לבן, ביקורתיות גבוהה ("הכתם על הקיר"- רואים את את מה שלא טוב), חשיבה שלילית משמעותית, צורך בסדר וארגון (בבית או במחשבות), קושי להראות חולשה, חוסר סבלנות…
לעיתים צורך בשליטה יתפתח כפיצוי על דימוי עצמי נמוך בעבר ולעיתים צורך בשליטה יתפתח בפני עצמו מגיל מאוד צעיר. בתהליך פירוק החרדה עניין זה משמעותי אך בשלב זה לא נכנס לעומק בנושא זה, אך כן חשוב לעשות את ההבדל הזה.
המשמעות בפועל בדפוס המבוסס על צורך בשליטה הוא הניסיון "לשלוט במציאות" כלומר לנסות לשלוט בזה שהדברים יהיו כמו שאני רוצה, בדרך שלי, הצורך לדעת ולהבין.
על פניו לא אמורה להיות בעיה מיוחדת עם הרצון לשלוט, להפך- יש בזה המון יתרונות. זה נכון.. עד הרגע בו הצורך בשליטה מתחיל לנהל אותי…
צורך בשליטה לרוב מתפתח במשך שנים לפני שנוצרת חרדה. עם השנים אני מרגיש שהשליטה עושה לי טוב- הבטחון שהוודאות נותנת, השליטה. אני והמוח שלי מקבלים את תחושת השליטה, אנו מרגישים שהדברים קורים לרוב כמו שאנחנו בוחרים.
עם השנים פיתחנו מוח "שמכור לשליטה"- כל עוד אנחנו יודעים מה יקרה או מרגישים שולטים – התחושה טובה. אך במצבים של חוסר וודאות- שם אנחנו פשוט לא מוכנים להיות.
למרות שזה עלול להשמע מוזר לחלק מהאנשים, גם פה, בדיוק כמו בחוסר בטחון- הפחד מנהל אותנו. כל עוד אנחנו מרגישים שליטה יש לנו בטחון, אך מה שבעצם מנהל אותנו זה הפחד לאבד שליטה.
כתוצאה מהפחד הזה הקפנו את עצמנו בבועה, ייצרנו חיים על שליטה וודאות. במידה ואתם מזהים אצלכם את דפוס השליטה כדפוס הבולט שימו לב כמה השליטה והצורך בוודאות מנהלים אתכם בדברים הכי קטנים.
אם יכולנו לשלוט על כל מה שקורה בחיים אז המודל הזה היה אולי יכול לעבוד, העניין הוא שהחיים עובדים קצת שונה.
בעדינות אציין שאין לנו שליטה על בערך 99% אחוז ממה שקורה לנו בחיים. זה יכול להיות אירועים ענקיים כמו קורונה או מלחמה באוקראינה, אך זה יכול להיות, ולרוב זה כך, אין סוף אירועים של החיים- בזוגיות, בנסיעה בפקקים, בעבודה, לא חסר.
פה נוצר החיבור לחרדה – לעיתים זה יכול להיות אירוע אחד של חוסר שליטה (לדוגמא- אובדן של קרוב, פיטורים מעבודה, פרידה).
לעיתים זה יהיה רצף של ארועי חוסר שליטה, עומס גבוה, לחצים- נגיע למצב שהמוח שלנו אומר- "לא עוד, זה בלגן גדול מידיי". חוסר השליטה מנהל אותי ואני לא מסוגל להתמודד עם זה, פשוט כי לא למדתי איך. זה פחות העניין אם התחושה הזו נוצרה מאירוע נקודתי או סדרת אירועים.
המצב שנוצר הוא שבעצם מילאנו את כוס המים טיפה אחת יותר מידיי. התחושה היא שאני כבר לא שולט, זה הפחד שמנהל פה את העניינים.
מה שבעצם קורה לנו זה שהמוח נכנס "למצב קרב" וכל הזמן דרוך כתוצאה מהפחד לאבד שליטה.
תחושת המועקה בחזה והתחושה הפנימית שאנחנו כמו חייל עם מדים שדרוך לקראת אירוע קיצוני נובעת בדיוק מכך.
להיות בחרדה זה לא "להיות חרדתי"
חרדה היא ביטוי פיזי או מנטלי לפחדים מאוד גדולים שלנו. לא תמיד יש קשר בין מישהו חרדתי לחרדה. לא חייבים להיות חרדתיים/ מפוחדים/ דאגנים כדי לסבול מחרדה. כלומר לא רק מי שמפחד (למשל ילד שמפחד ליפול מהנדנדה) יכול לפתח חרדה. להפך, גם אנשים שמאוד בשליטה הם בעלי פוטנציאל לפתח חרדה בשל הפחד מאובדן שליטה.
לצורך בשליטה וחרדה יש קשר ישיר, מעל 70% מהאנשים שמגיעים אלינו לתהליכים השונים מגיעים כשהדפוס שמנהל אותם זה צורך בשליטה וודאות.
לחרדות הקשורות לצורך בשליטה יש קשר ישיר לפחד מאובדן שליטה כגון חרדה בריאותית (היפוכונדריה), חרדה מנהיגה בכבישים מהירים/ גשרים/ מנהרות/ עליות/ ירידות. בתוך העיר התחושה היא שיש לי שליטה, שאני במקום בטוח יחסית ושאני יכול לחזור, אך מחוץ לעיר ובכביש מהיר- אין שוליים ופרסה ולכן הפחד שאני לא אהיה בשליטה הוא עצום.
פחד מאובדן שליטה הוא לא פעם הכוח מאחורי מחשבות טורדניות. כפי שציינתי קודם, אלו מחשבות שאני לא רוצה או מעוניין בהם אך הן חוזרות ללא שליטה.
מחשבות כגון פחד שאפגע בעצמי או באחרים, פחד שהנטייה המינית שלי היא לא כמו שאני חושב או פחדים משמעותיים אחרים מבוססים על פחד מאובדן שליטה- כלומר המוח "מריץ סרטים" והולך למקום הכי קיצוני מבחינתו במצב של אובדן שליטה.
מכאן שהחרדה, הסימפטומים, התחושות והמחשבות הן רק התוצאה, הנורה בדשורד.
הצעד הראשון בדרך לפירוק החרדה זה לא המיקוד בחרדה עצמה, אלה איפיון והצפה של דפוסי החשיבה שיוצרים אותה. לאחר הצעד הראשון עלינו לעבור שלבים נוספים שכן פירוק הדפוסים זהו חלק חשוב בדרך אבל לא החלק היחיד.
