תפריט
חרדה היא לא קורונה ולא במקרה אנו סובלים מחרדה.
לחרדה תמיד יש סיבה וברוב המקרים היא לא מה שנדמה לנו.
החרדה עצמה היא רק הסימפטום ולא הדבר עצמו. היא יכולה לבוא לידיי ביטוי במגוון דרכים- אך זה לא באמת העניין.
היא התוצאה ולא הסיבה, היא הנורה בדשבורד ולא הבעיה עצמה.
בדיוק כמו שלא נכנס למוסך ונבקש לתקן את הנורה בדשבורד אלא נבקש מהמוסכניק למצוא את הבעיה, כך גם בחרדה- האופן בו היא באה לידיי ביטוי רק מלמד על החסמים הפנימיים שיש לפרק.
בפשטות- החרדה שאתם סובלים ממנה, תלמד אותי הרבה על המקור שלה, המקום בו עלינו להתחיל את הדרך שתפרק את החרדה.
לאחר שנעשה עבודה על מקור החרדה, הדרך לפרק את החרדה לא תתמקד בחרדה עצמה אלא בכוח שמעצים בכל יום את החרדה.
מכאן שהשלב הראשון בדרך לפירוק החרדה הוא להבין מה יוצר אותה.
במסגרת התוכנית שאנו עושים כל אחד מתחיל קודם כל בנקודה הזו- עלינו להבין את הסיבה לחרדה ואת החסמים שהמוח שלנו יצר כתוצאה מסיבה זו.
הנטייה שלנו היא לחפש את הסיבה בעבר, באירוע או סדרת אירועים שחווינו והשפיעו עלינו מאוד.
זה לא מפתיע שהנטיה תהיה לחפש בעבר (במיוחד מכיוון שזו בדיוק דרך הפעולה הבסיסית של המוח שלנו).
יש את מה שכולנו מכירים ויודעים שנים- טיפול פסיכולוגי מסורתי דורש תהליכים ארוכים של התמקדות בעבר ומכאן אנו משליכים שזה המקרה בחרדה.
וודאי שיש קשר בין העבר שלנו לחרדה בדיוק כמו שיש קשר בין כל מי שאנחנו כיום, לטובה ופחות לטובה, לעבר שלנו.
המוח שלנו לומד ומעצב את דרך הפעולה האוטומטית שלנו כתוצאה מאירועים שקרו לנו לנו בעבר. אך העבר עבר, עם זאת דפוסי החשיבה שהמוח שלנו יצר בעבר נשארו. כלומר, זה שחווינו אוריעים כאלו או אחרים בעבר, לא אומר שלנו ניתן לשנות את המצב. לא פעם מגיעים אלי אנשים עם עבר מורכב ביותר ומצליחים לשנות את הסיפור שלהם ויוצרים לעצמם מציאות חרדה.
העבר, בוודאי ארועים טראומטיים יכולים להיות טריגר, הגפרור שנזרק לחבית והדליק את האש, אך זו לא הסיבה שאנו סובלים יום יום מחרדה. לא העבר שלנו נותן את הכוח לחרדה אלא משהו אחר.
לעיתים נאשים את הגנטיקה בחרדה.
אין השפעה גנטית משמעותית על חרדה. וודאי שאדם שגדל בבית בו סבלו מחרדה עלול להיות בעל נטייה לחרדה, באותו האופן בו מי שגדל בבית עם חינוך פרפקציוניסטי יהיה עם צורך דומה. זזו השפעה סביבתית ולא גנטית, אך מה שחשוב יש באפשרותנו לשנות את זה.
השפעת הגנטיקה על היווצרות חרדה לא משמעותית אך במידה ואתם נוטים למחשבה כזו אתם בעצם כואלים את עצמכם בכלא החרדה- בבחינת "זה גנטי ולכן אין לי יותר מידיי מה לעשות". זו טעות שכן זה מנטרל מראש כל ניסיון הצלחה.
הכל מתחיל בדפוסי החשיבה
הסיבה שאנו סובלים מחרדה היא לא העבר, לא גנטיקה, ולא אירוע נקודתי (הוא כאמור הטריגר, הגפרור שהדליק את האש). החרדה עצמה כאמור, היא רק הסימפטום, ביטוי של חסם פנימי עמוק.
לא משנה מאיזו חרדה אתם סובלים, לא משנה כמה שנים אתם סובלים ממנה- תמיד יש סיבה.
הסיבה לחרדה היא דפוסי החשיבה שהמוח שלנו יצר.
תבשיל החרדה מבעבע כי מתחתיו בוערת אש שמעצימה אותו, האש הזו היא דפוסי החשיבה שמנהלים אותנו.
דפוסי החשיבה זה האופן בו המוח האוטומטי שלנו למד לפעול. הם נוצרו כתוצאה מארועיים וחוויות שלנו היום ובפעול מהווים את "המשקפיים שלנו לחיים. דפוסי החשיבה משפיעים על הרבה יותר מהחרדה. הם משפיעים על הדרך בה אנו חושבים, מקבלים החלטות (או לא מקבלים), הם משפיעים על ההורות שלנו, על הדרך בה אנו מתפקדים בעבודה, על הזוגיות שלנו.
דפוסי החשיבה הם בעצם הדרך בה תיכנתנו את המוח שלנו לפעול.
איתור דפוסי החשיבה שיצרו את החרדה, מיפוי הפחדים והחסמים שהם יצרו זה השלב הראשון וההכרחי בדרך לפירוק החרדה.
דפוסי החרדה הם הסיבה לכך שהחרדה לא נעלמת, לעיתים נחלשת, לעיתים מתחזקת אך לא נעלמת. שכן כל עוד דפוסי החשיבה כאן- האש מתחת לסיר החרדה תמשיך לבעור.
זו הסיבה שבלי תהליך מתאים החרדה לא תעלם, אך תהליך לפירוק החרדה הוא פתח להרבה יותר מאשר חיים ללא חרדה.
בשבע השנים האחרונות אני מתמחה בפירוק חרדות מכל הסוגים ומכל המינים.
בכל שנה, יחד עם הצוות שלי, אני עושה בערך 500 תהליכים עם אנשים שסבלו מחרדה, אני יכול להבטיח לכם שפגשתי כל מקרה שאתם מדמיינים, וגם מה שלא…
אני עושה תהליכים אישיים, סדנאות, תהליכים קבוצתיים, מרצה בתחום...
