לרוב אחרי תקופה מתפתחת גם חרדה מחרדה, אז נוצרת המנעות – זה קורה כשאנחנו מתחילים להימנע מלהגיע למקומות או מצבים בהם חווינו חרדה במטרה לנסות למנוע אותה.
הבעיה עם הימנעות זה שאולי היא מונעת חרדה בארוע מסויים, אך בטווח הגדול היא רק מגדילה אותה והופכת אותה לחזקה יותר.
הרי לא נחווה חרדה אם לא נגיע למקום מסויים בו חווינו בעבר חרדה או אנו חוששים שנחווה חרדה. אך המשמעות מבחינת המוח היא – "אוקיי, לא הלכתי לשם אז כנראה באמת שיש סיבה לפחד". בהיבט של המוח העמוק לא עשינו את הפעולה המסויימת כי הרגשנו פחד, לכן המוח מבין שיש סיבה לפחד. התוצאה שהיא שרמת הפחד מהחרדה רק תלך ותגבר.
במצבים בהם ההימנעות יותר ויותר באה לידיי ביטוי בחיים, המשמעות היא שהעולם שלי הולך ומצטמצם, שהפחד מנהל אותי ואת ההחלטות שלי בדברים הכי קטנים.
כאשר המוח מתחיל להתרגל להימנע (שכן הוא מרגיש שזה מונע ממנו סכנות) – יש סכנה שההימנעות תצבור תאוצה במהירות ובתקופה קצרה נמצא עצמנו נמנעים מפעולות שבעבר היו פשוטות עבורנו.
זהו סימן ברור שעלי לקום ולעצור את המצב, לקום ולמצוא את הדרך לפרק את החרדה.
אך דווקא המצב הזה מונע מאנשים לפעול ולעשות תהליך מנטלי שיפרק את החרדה. הפחד עצמו מנהל אותם גם כאן. כמו שהבנו זו טעות חמורה שכן הימנעות רק מגדילה את הפחד ותקשה בעתיד עוד יותר על כניסה לתהליך.
תהליך נכון לפירוק החרדה לא מתמקד בחרדה עצמה, אלא במה שיצר אותה. כך שהפחד כלל אינו רלוונטי – אחרי פירוק השורש שלה הפחד במהותו ייקטן.
אין סיבה אחת מספיק טובה שלא לעשות תהליך בכדי לפרק את החרדה.
החרדה לבד לא תעלם ויש לכך סיבה, אך הדרך לפרק אותה מביאה איתה מציאות חדשה שהיא גדולה הרבה יותר מ"רק" לפרק את החרדה. היא יוצרת תחושות שחרור וסיפוק יוצאות דופן מהסיבה שתהליך פירוק החרדה מוביל אותנו להיות הכי אנחנו שיש בלי חסמים ופחדים שינהלו אותנו, וכשאתה הכי אתה- אין אושר גדול מזה.
לכן שוב אדגיש- יש הרבה מה לעשות. את השינוי שאני עשיתי התחלתי אחרי יותר מידיי שנים שהפחדים ניהלו אותי…
בשבע השנים האחרונות אני מתמחה בפירוק חרדות מכל הסוגים ומכל המינים.
בכל שנה, יחד עם הצוות שלי, אני עושה בערך 500 תהליכים עם אנשים שסבלו מחרדה, אני יכול להבטיח לכם שפגשתי כל מקרה שאתם מדמיינים, וגם מה שלא…
אני עושה תהליכים אישיים, סדנאות, תהליכים קבוצתיים, מרצה בתחום...