השלב הראשון בדרך- Mapping,
מיפוי הדפוסים והחסמים
אמנם הבהרנו את הקשר בין דפוסי החשיבה לחרדה והבנו עד כמה זה חשוב להבין את הסיבה האמיתית לחרדה.
אך דפוסי החשיבה הם רק הפתח לעולם הזה – כאשר נוצרת חרדה המוח שלנו יוצר חסמים רבים, פחדים ודפוסים משניים. השלב הראשון המלא בדרך דורש מיפוי של כל זה ועוד.
תהליך המיפוי וההשלכות שלו הם עולם שלם ולכן לא אכנס לזה כאן. אציין שלמיפוי נכון יש השפעה משמעותית על הדרך לפירוק החרדה- הוא ישפיע על הזמן שהתהליך יימשך ועל הצלחתו.
פירוק הדפוסים
המוח שלנו מתוכנת לעבוד על אוטומט, דפוסי החשיבה מנהלים אותנו, את הפרשנות שלנו לחיים, את ההתנהגות שלנו והפעולות שלנו.
תיכנתנו במשך שנים את המוח לעבוד כך שהנטייה שלו תהיה תמיד לחזור לדפוסי החשיבה המוכרים, בדיוק כמו אוגר על הגלגלת, נראה שבלתי אפשרי לעצור את זה. מכיוון שבמצב חרדה הפחד מנהל אותנו- הפחד יחזיר אותנו שוב ושוב למקום הבטוח- לדפוסים המוכרים.
לכן הדרך היחידה לפרק דפוסי חשיבה היא ליצור דפוסים חדשים. דפוסים שמתאימים לנו ולא לפחד.
להגיד לפרק את דפוסי החשיבה וליצור חדשים נשמע אולי מובן מאליו אך לא מדובר במשהו שהייתי ממליץ לעשות לבד מסיבה מאוד פשוטה-
כאשר הבת שלי הגיעה לשלב בו יכלה ללמוד נהיגה- שלחנו אותה למורה לנהיגה, כאשר אנחנו רוצים ללמוד שחייה, רכיבה על סוסים, או בעצם כל דבר אחר בצורה רצינית אנחנו נלמד ונתרגל אצל מורה מקצועי.
אז לנסות ללמוד לבד איך לשלוט במוח ולנהל את המחשבות שלנו זה מאבק מיותר, האנרגיה והמאמץ שיש להשקיע הם אדירים.
למה לנסות ללמוד משהו לבד אם אפשר ללמוד את זה ממישהו שמתמחה בזה?!
מבטיח לכם שזה שיעור שלקח לי באופן הכי אישי, שנים ללמוד. שילמתי על זה מחיר מספיק יקר.
למה חרדה באה "סתם"?
בכל פעם שאנו מרגישים מרגישים חרדה, הנטייה הטבעית היא לחפש את הסיבה- "למה זה קורה לי?"
לעיתים הסיבה תהיה ברורה- נהיגה, אירוע מלחיץ או טריגר ברור שמעצים את הפחד שלי.
אך לא פעם נחווה חרדה בלי שיש סיבה מסויימת… לכאורה.
זה קורה כי המוח שלנו מרגיש שהוא בסכנה ומאותת על זה בצורה מאוד ברורה- חרדה.
בכדי להבין איך לפרק את החרדה עלינו להבין עקרון פעולה חשוב במוח שלנו.
המוח שלנו בנוי משלוש שכבות.
השכבה העמוקה ביותר נקראת 'המוח הקדום'.
המוח הקדום או בשמו היצירתי-'המוח הזוחלי', הוא מוח שעובד על אינסטינקטים, אותו מבנה מוח נמצא אצל כל בעלי החיים. הוא אחראי על מנגנון ההישרדות הבסיסי ביותר של כל היצורים החיים- Fight or flight, הילחם או ברח.
זהו מנגנון קסום שנועד לעשות דבר אחד מרכזי- לשמור עלינו בחיים.
במוח הקדום נמצא איבר שנקרא אמיגדלה, האיבר הזה הוא איבר גאוני עם תוצר מאוד בסיסי- דיווח מיידי, יש סכנה או אין סכנה.
האמיגדלה היא בעצם 'מכ"ם הסכנות שלנו'- היא כל הזמן מקבלת מידע מערוצים שונים (בין השאר מהחושים שלנו) ומנתחת אותו.
קל להבין את זה באמצעות דוגמא-
דמיינו איילה המטיילת בשדה ומלחכת עשב. היא ממוקדת באכילה אך כל החושים שלה חדים במטרה לזהות מראש איתותים לסכנה. כל המידע עובר ישירות לאמיגדלה שמבצעת ניתוח מהיר מאוד- "האם יש פה סיכוי לסכנה?"
אין שם חשיבה מודעת באזור הזה של המוח, אין פה מישהו שחושב בהגיון "מעניין, האם הרעש הזה מסוכן לי?" האמיגדלה פועלת באופן אוטומטי- כל עוד אין איתות שמהווה סכנה, הכל בסדר, אפשר להנות מהעשב.
אך ברגע שיגיע איתות של סכנה, לדוגמא- רעש חריג מכיוון מסויים, כל הסיפור ישתנה.
האמיגדלה, בעזרת איברים שונים הקשורים אליה תפעיל צופרי אזעקה- איתותים לסכנה במערכות השונות בגוף.
תחושת פחד תציף אותה ותשלוט על הכל- אם לאיילה היה פיפי, היא תשכח את זה. אם גירד לה באוזן, היא כבר לא תהיה מודעת לזה- הכל הופך למשני. המוח הקדום שולט בהכל ומציף את הגוף בסטרס במטרה אחת- לברוח וכמה שיותר מהר.
השרירים מתכווצים בכדי שהיא תוכל לרוץ, הדופק עולה בכדי להזרים דם לגפיים, קוקטייל הורמונים יציף את הגוף בכדי להפעיל מערכות הגנה שונות, הגוף יתחיל בהמשך לייצר זיעה קרה בכדי לקרר את הגוף.
מזהים את הסימפטומים?!
לאחר שהבנו את עיקרון הפעולה הזה, החיבור לחרדה יהיה ברור יותר.
נהוג לומר לגבי תורת האבולוציה "החזק שורד", זו טעות. מבט פשוט על ההיסטוריה של הכדור שלנו מלמד אותנו שלא החזק שורד, אלא זה שמתאים את עצמו להתמודד טוב יותר עם הסיטואציה- הוא השורד. האדפטיבי ביותר הוא השורד האולטימטיבי.
המוח שלנו במהותו הוא איבר אדפטיבי, הוא כל הזמן משנה את עצמו בהתאם למצב.
כך שאם בעבר הסכנה לאדם הקדמון הייתה סכנה פיזית- חייה טורפת שמסכנת את חייו, כיום אין סכנות פיזיות, אך המוח עשה את ההתאמות שלו והסכנות הפיזיות הפכו לסכנות מנטאליות.
הפחד מאריות כבר לא קיים אך הוא התחלף בפחדים אחרים- הפחדים הקשורים לחוסר בטחון והפחדים הקשורים לאובדן שליטה.
כלומר תחושת חוסר השליטה מפעילה את אותם איתותים בדיוק במוח כמו במקרה של מפגש מול אריה רעב.
הפחד מהתמודדות עם לעמוד על שלי או להביע את עצמי מפעיל את אותם איתותי סכנה בכל הגוף.
האמיגדלה לא מבחינה בין אריה רעב לחוסר וודאות- כאשר היא מזהה משהו שמפחיד אותי היא מפעילה את אותו איתות בדיוק.
זו הסיבה שיכול להיות מצב בו אנו יושבים בחוף הים, או פשוט חיים את החיים, ומספיקה מחשבה קטנה שקשורה לפחדים שלנו שתפעיל פחד. לעיתים זה בגלל משהו שקלטנו באחד החושים בלי שאפילו היינו מודעים לזה ולעיתים לא. אך אותו איתות קטן, שכלל לא זיהינו באופן מודע- יפעיל את האיתות לסכנה- מפה כל המערכת עוברת למוד קרב. ריח של סכנה באוויר.
המוח הקדום יאותת סכנה, רמת הסטרס במוח גבוהה מאוד, המידע לא מועבר בצורה נכונה לחלקים החושבים במוח (הקורטקס)- מפה הדרך לחרדה קצרה.
זו הסיבה שאנו מרגישים בחרדה גם כשנראה שאין שום סיבה אמיתית לכך.
לכן חיפוש אחר הסיבה, בעיקר מייצר תסכול ואת התחושה שאין מה לעשות כי זה משהו גדול ממני.
זו טעות. זה לא משהו גדול ממך, רק שצריך ללמוד איך לעשות שם עבודה.
כפי שהבנו, החרדה נוצרה באזורים במוח שאין לנו שליטה ישירה עליהם. בדיוק כמו שאני לא יכול להשפיע על הלבלב שלי ולשנות את רמת האינסולין, כך אני לא יכול להשפיע ישירות על המוח הקדום.
זו הסיבה שלדבר אלייך בהיגיון בזמן חרדה לא ממש עובד- החשיבה ההגיונית נמצאת בחלק מתקדם יותר של המוח- הניו קורטקס. אך כפי שהבנו בזמן סטרס מי שלוקח פיקוד הוא המוח הקדום וחשיבה הגיונית לא קשורה אליו, לא ניתן לשלוט בו בדרך הזו.
בכדי לפרק את החרדה עלינו ללמד את האמיגדלה שמה שהיא מאותת כסכנה הוא לא סכנה
- פירוק הצורך בשליטה ילמד אותנו להתמודד עם הדברים גם כשהם לא קורים
כמו שאנו רוצים או בדרך שלנו. כאשר נפרק את דפוסי השליטה וניצור דפוסים חדשים שנכונים לנו ולא לפחד- דברים שפחות בשליטתנו או לא בשליטתנו, או מצבים של חוסר וודאות לא יהוו סכנה מבחינתנו. במצב כזה לא יהיה כל איתות של סכנה ובהתאמה- לא תהיה סיבה לחרדה.
מכאן שכאשר ניצור דפוסים ודרך פעולה חדשה שנכונה לנו- נדע להתמודד גם כשהדברים לא קורים כמו שתכננו. רק דמיינו איזה שחרור וחופש חווים במצב כזה.
- פירוק חוסר הבטחון בעצמי וחיזוק הקול הפנימי יאפשר לי להיות בטוח בעצמי
גם במצבים שהיו מלחיצים בעבר, או בכאלו שהרגשתי צורך להוכיח משהו או להיות מישהו.
כאשר אהיה קשוב לעצמי, לקול הפנימי שלי ולמה שנכון לי- גם אם אחשוש קצת ואפילו אפחד- יהיה לי ברור כיצד להתמודד. זה ההבדל בין פחדן לאמיץ- שניהם מפחדים, אבל מי שהפחד מנהל אותו לא עושה, אמיץ לעומת זאת- עושה למרות הפחד.
