סוגי חרדות
חרדה היא רק הסימפטום עצמו ולא המקום בו צריך להתמקד, לכן סוג החרדה ממנה אתם סובלים היא רק אינדיקציה, איתות- לשורש הבעיה.
חרדה יכולה לבוא לידיי ביטוי כחרדה כללית או בהתקפי חרדה (ראו פירוט במאמר רקע כללי על החרדה).
לעיתים ארגיש שאני בחרדה בלי שום סיבה הנראית לעין אלא אהיה בתחושה כללית של פחד/ עצבות/ מחשבות שלא עוצרות/ כאבים פיזיים בלי כל סיבה, ולעיתים אחווה חרדה במצבים מסויימים. מטרת המאמר כאן היא ללמד אתכם איפה נכון להתמקד בכדי להתחיל את הדרך שתפרק את החרדה.
לא פעם אנו סובלים ממגוון סימפטומים ולא רק ממשהו אחד מסויים. מהר מאוד תגלו שזה רק מחזק את האישור שיש פה משהו עמוק יותר שיוצר את החרדה.
חרדה כללית
תחושה כללית של פחד/ עצבות/ מחשבות שלא עוצרות/ או כאבים פיזיים בלי כל סיבה.
לרוב בחרדה כללית לא יהיה טריגר (לפחות לא כזה שאנחנו יכולים להיות מודעים אליו). כלומר לא יהיה משהו מסויים שמפעיל אותה או גורם לה לבוא. זה יוצר תסכול גדול, ומעצים את הפחד, מה שגורם למצב שדומה ל-"ללכת על ביצים" מפחד שמשהו יקרה.
בהרבה מקרים בחרדה נרגיש כשהפחד מנהל אותנו, שהוא זה המחליט על החיים שלנו.
חרדה כללית נוצרת כתוצאה מפחדים- פחד מאובדן שליטה וחוסר וודאות או פחדים הנובעים מדימוי עצמי נמוך וחוסר בטחון.
פירוק חרדה כללית אינו אפשרי בתהליך נקודתי אלא בדרך שתלמד איך להתמודד עם הפחדים שלנו.
בלי ליווי מקצועי יהיה מורכב מאוד להתמודד עם חרדה כללית, שכן היא פשוט כאן בלי סיבה ובלי הזמנה. במקרה של חרדה כללית חשוב מאוד לעבוד על שחרור סטרס ומתחים שמעצם היותם מעצימים את החרדה.
התקפי חרדה
להיות בהתקף חרדה זה כמו לחיות בתוך סיוט של 10-40 דקות (לעיתים יימשך גם יותר). תחושה שאני בחוסר שליטה שבאה לידיי ביטוי באופן פיזי או במחשבות (לעיתים גם וגם).
לעיתים להתקפי חרדה יש טריגר ברור- נסיעה, אירוע מלחיץ, סיטואציה חברתית מכבידה וכו'.
ולעיתים אין כל סיבה- אני יכול להיות בבית או בים ולשחק שש-בש והתקף החרדה יגיע.
ההתקף, כמו כל סוגי החרדות, הוא רק איתות לכאב ולחסם פנימי עמוק יותר.
ההתקף מרגיש מפחיד מאוד, כאילו משהו שולט בי, שאני לא אני.
התקפי חרדה כמו כל סוגי החרדה מונעים מטריגר- לרוב פחד מאובדן שליטה או חוסר וודאות או לחלופין פחדים הנובעים מדימוי עצמי ובטחון עצמי נמוך. עבודה על דפוסים אלו ויצירת דפוסים חדשים זו ההתחלה בדרך לפירוק התקפי החרדה ולפירוק החרדה.
דווקא במקרה של התקפי חרדה יש הרבה מה לעשות בכדי להקל- כנסו לעמוד 'עזרה ראשונה' באתר ותמצאו שם כלים וטיפים להקלה.
בכדי לפרק אותם ולמנוע מההתקפים להגיע יש לעשות תהליך שיפרק את השורש.
מחשבות טורדניות
מחשבות טורדניות זה אחד הסימפטומים המכבדים שיש בחרדה שכן זה מרגיש שמשהו מנהל לי את המוח וקובע לי מה לחשוב. פה לא פעם מגיעה התחושה ש"אני הולך להשתגע". אין שום קשר בין "שגעון" לחרדה אך זה ממש מרגיש כך לפעמים.
המחשבות הטורדניות מתחלקות לשלוש קבוצות מרכזיות-
הקבוצה הראשונה היא "אוטוסטרדה של מחשבות"- רעש של מחשבות לעיתים בלי שבכלל מובן על מה חושבים. לא פעם זה יקרה על הבוקר.
הקבוצה השנייה היא מחשבות על העתיד, מה יהיה בהמשך ולרוב אלו לא מחשבות חיוביות במיוחד אלא מחשבות שדי מתמקדות בשלילי. כך שכל הזמן יש רעש בראש.
הקבוצה השלישית היא המכבידה במיוחד-
המחשבות על הפחד שאולי אפגע באחרים או בעצמי ומחשבות על נטייה מינית.
מה שיוצר לחץ מאוד גדול "איך יכול להיות שאני חושב כך?" וזה למרות שהסיבה למחשבות אלו מאוד ברורה ולא קשורה ישירות לתוכן שלהן.
הכוח המניע מחשבות טורדניות הוא דפוסים של צורך בשליטה ובעיקר בוודאות. צורך שלאורך השנים התחזק מאוד כך שהגיע למצב שהפחד מאובדן שליטה וחוסר וודאות התחזקו מאוד (בדומה לכל מקרי החרדה המבוססים על צורך דומה).
המחשבות הטורדניות הן בעצם הניסיון לשלוט (המיקוד במה יהיה).
מחשבות טורדניות כגון פגיעה באחרים/ בעצמי או נטייה מינית, הן לא אמת- כלומר זה שחשבתי כך לא עושה את זה נכון. והרי בפועל אני ממש לא רוצה את זה. הן מייצגות את הביטוי של מעמקי המוח לפחד מאובדן שליטה- "אם אני אאבד שליטה אז אולי אפילו אגיע למצב שאני פוגע בי או באחרים/ אם אאבד שליטה אז אולי גם הנטייה המינית שלי תשתנה". מובן למה הן כל כך מכבידות.
המפתח לפירוק מחשבות טורדניות משלב למידה של יכולת שליטה במוח ויכולת לניהול המחשבות.
ניתן להקל על מחשבות טורדניות באמצעות שני כלים מרכזיים-
הכלי הראשון הוא לתת להן להיות- לא להילחם בהן (בדיוק כמו עם כאב הקשור לחרדה). כל ניסיון להעלים אותן רק יחזק אותן.
נזכיר לעצמנו שאלו מחשבות הנובעות רק מחרדה והן לא אמת גם אם זה מאוד מרגיש ככה.
ובמקום לנסות להעלים אותן נתמקד בהסחת דעת- במחשבות על דברים אחרים.
הכלי השני הוא התמקדות ברגע הזה- ככלל, ככל שנתרגל להתמקד ברגע הזה ולא במה שיהיה- נשיג הקלה נוספת.
עם זאת עלינו לזכור שכמו בכל הסימפטומים של החרדה, הדרך לפרק את המחשבות הטורדניות היא לא במחשבות הטורדניות אלא בפירוק דפוסי החשיבה שיצרו אותן ויצירת דפוסים חדשים.
הימנעות מלצאת ממקום בטוח
אחד הדברים הקשים בתחושות המגיעות בחרדה הוא שזה מפחיד…
התחושות, הפחדים, החוויה של חוסר שליטה באופן כללי, כל אלו יוצרים הימנעות- חרדה מחרדה. ההימנעות גורמת לנו לצמצם פעילות, לא להגיע למקומות שמרגיש לנו שהם לא בטוחים, מקומות שעלולים מבחינתנו ליצור חרדה. עם הזמן הימנעות הולכת וגדלה עד שמגיעה לרמה שאפילו יציאה פשוטה מהבית הופכת למכבידה מאוד.
מגוון סוגי חרדות עלולות להוביל למצב של המינעות. מצב של הימנעות מעיד על כך שלא פיתחתי את היכולת להתמודד ולכן הדרך שיצרתי היא לנסות לברוח או להמנע.
הימנעות יוצרת מצב שהעולם הולך ומצטמצם, שפעולות שאנשים "רגילים" עושים, נראות כמעט בלתי אפשרויות.
אם התחושה שלך היא שההימנעות מנהלת אותך או דומיננטית בחייך זה סימן ברור שנדרש להתחיל שינוי משמעותי, שכן החרדה לקחה פיקוד על המציאות שלך.
אם כבר נוצר מצב של הימנעות, בטח ברמה שכבר ממש מכבידה כמו קושי לצאת מהבית- יש מעט דברים שאפשר לעשות בכדי לשנות את המצב מבלי לעשות תהליך מעמיק.
לכן, למרות הקושי יש לעשות מאמץ אדיר שלא להמנע- להיות בעשייה ובכל זאת לצאת, ללכת גם אם זה מרגיש קשה.
לא לקפוץ למים העמוקים מייד, אלא לעשות זאת בשלבים- להתחיל מכמה דקות או התמודדות קצרה, לדבר באופן חיובי ולאט לאט להגדיל את העשייה. גם אם זה קשה עלינו לקחת אחריות ולהוביל בכדי לא לתת לפחד להשתלט באופן מוחלט.
חרדה בריאותית
חרדה בריאותית באה לידיי ביטוי בכמה ורסיות-
הנפוצה ביותר היא חרדה המתפתחת כתוצאה מכאבים שונים בגוף.
כל כאב מרגיש מאוד אמיתי, המיקוד בכאב מגדיל אותו וזה עוד יותר מלחיץ ויוצר סטרס. מהר מאוד מגיעה המחשבה שזה משהו אמיתי- התקף לב או משהו מסוכן אחר.* מכאן הדרך לחרדה קצרה.
חרדה בריאותית יכולה לבוא לידיי ביטוי גם כפחד נקודתי מביקור אצל רופא מתחום מסויים (רופא שיניים לדוגמא), ביקור אצל רופאים ובתי חולים באופן כללי או הימנעות מבדיקות שונות (כגון בדיקת דם).
חוסר הוודאות בביקור אצל רופא שיניים או רופא מסויים אחר יוצר לחץ ופחדים ומונע אפילו הגעה לבדיקות הבסיסיות ביותר.
דרך נוספת שתעצים חרדה כזו היא הנטייה לחפש כבישים שעוברים ליד בתי חולים. או ההפך, להמנע מזה.
כך גם ההקשר לבית חולים- הצורך להרגיש בטוח, שאם משהו יקרה יהיה פתרון, ולכן לנסוע באזור שיש בו בתי חולים.
חרדה בריאותית היא סימפטום קלאסי של צורך משמעותי מאוד בשליטה וודאות.
חוסר הוודאות לגבי הכאב הוא שיוצר את החרדה.
כך גם לגבי חוסר הוודאות מהבדיקה אצל הרופא והתחושה ש"אני צריך לעשות משהו שאני לא רוצה אותו", שזה חוסר שליטה מובהק והיא שיוצרת את הלחץ.
נסיעה במקום "לא בטוח" (לא באזור שיש בו בית חולים) גם היא נובעת מהפחד מה יהיה אם משהו יקרה.
חרדה בריאותית מכבידה מאוד שכן כל כאב קטן יכול להפוך ל"חגיגה". אך היא בעצם מביאה לנו שיעור עצום על העובדה שגם אם היינו ממש רוצים- לא ניתן לשלוט על רוב מה שקורה בחיים האלו. שיעור ששווה לקחת בהקדם.
כמו בכל חרדה, גם כאן תהליך המקיף על מכלול החיים זה מה שישפיע.
אך הכלל הגדול ביותר בכל הקשור ללחץ כתוצאה מכאב- במקום להלחם בכאב, ניתן לו להיות.
אם ננסה להעלים אותו- זו דרך מצויינת להגדיל אותו.
לא נתמקד בכאב אלא נחשוב כהסחת דעת על דברים אחרים.
נתמקד ברגע הזה, גם כשהמחשבות רצות נתמקד במה עכשיו ולא במה יהיה בעתיד.
במקביל, תרגילי נשימה עמוקה לבטן יעזרו להוריד את רמת הלחץ.
חרדת נהיגה מחוץ לעיר וחרדות דומות במעלויות ומקומות סגורים
חרדה המתפתחת לתחושת סטרס כבדה או להתקף באחד או בכמה מהמצבים הבאים- נהיגה בכביש מהיר (כביש ללא שולים)/ גשרים/ מנהרות/ עליות/ ירידות/ פקקים או חסימות בכביש.
התחושה תהיה של סטרס מאוד גבוה ולעיתים התקף חרדה.
תופעות דומות מאוד יכולת להתרחש במעליות/ טיסות / אולמות סגורים (שם נחפש מייד את פתח המילוט), אפילו חדרי שירותים ציבוריים בהם אתקשה לסגור את הדלת.
בדומה לחרדה בריאותית, גם חרדת נהיגה לרוב מונעת מצורך בשליטה או פחד מאובדן שליטה. המחשבה היא שבעיר אני יכול לעצור בצד או לחזור, אך בכביש מהיר ללא שוליים- שם זה לא בשליטה שלי, וזה מה שיכול בקלות להוביל להתקף בשל הפחד מאובדן שליטה, שנדרש לפרק אותו.
"שלושת המם" יעזרו לכם להקלה נקודתית- מסטיק, מוזיקה, מזגן.
שילוב של שלושת אלו יחד יוצרים הסחת דעת במוח ומונעים מאיתנו להתמקד במחשבות על הפחד.
אם נוסיף לזה דיבור פנימי מעודד- בכלל טוב.
עם זאת עלינו לזכור שמקור החרדה הוא בפחד עמוק יותר ולכן תרגולי חשיפה להקלה על הפחד עצמו בנסיעה לא יעזרו לאורך זמן.
חרדת נהיגה כללית
חרדת נהיגה כללית שונה מחרדת נהיגה מחוץ לעיר שכן פה המצב הוא שלרוב נמנעים מנהיגה באופן כללי, או כמעט באופן כללי וגם אם נהגים זה לרוב מאוד לא נוח.
לרוב הדפוס המניע את החרדה הזו הוא חוסר בטחון, חוסר אמונה בעצמי והקושי להתמודד עם אתגרים וקשיים.
אך לעיתים נראה גם כאן דפוסי של פחד מאובדן שליטה.
החשיבה האוטומטית היא- "אני מאוד לא מאמין בעצמי או מאוד מפחד אז איך אתמודד בכלל עם כל הקשור לנסיעה ברכב?.."
עלינו להתחיל ממש ממש בקטן- נסיעות באזור בטוח אפילו אם זה רק בחניון. בכל נסיעה נשתמש בתרגיל שלושת המם (ראו חרדה בכבישים מהירים) והמון דיבור עצמי ופרגון.
המטרה היא להראות לעצמנו שהשד לא נורא.
אך פה פחות מתאים תהליך נקודתי קצר, במיוחד שחרדה זו מתפתחת לאורך שנים של חוסר אמונה בעצמך.
לא פעם מגיעים אלינו אנשים שכבר שנים נמנעים מנהיגה. זה פתיר, ובתהליך של כמה חודשים הם חוזרים לנהוג. כאשר הביטחון עולה, איתו עולה גם היכולת לנהיגה עצמאית.
חרדת טיסה
לחרדת טיסה יש דמיון רב לחרדת נהיגה מחוץ לעיר.
לעיתים זו רק המחשבה על טיסה שיוצרת חרדה ולעיתים זה יקרה בטיסה עצמה.
התחושה תהיה של סטרס מאוד גבוה ולעיתים התקף חרדה.
בדומה לחרדת נהיגה בכבישים מהירים גם פה הכל מתחיל מהפחד מחוסר הוודאות וחוסר השליטה שלי על המצב- "אני רוצה לצאת מכאן ולא יכול". בטח שתוכניות כמו "תעופה בחקירה" לא ממש עוזרות ומעצימות את הדמיון והמחשבות ממה שיהיה (לא משנה שטיסה בטוחה הרבה יותר מהנסיעות הכי קלות שלכם).
המוח רץ מהר מאוד לפחדים עצומים.
דגש על דיבור פנימי- עלינו להזכיר לעצמנו שטיסה היא מאוד בטוחה. נעשה את זה מראש שכן בזמן אמת זה פחות יעבוד (שהמוח נכנס לחרדה מרכיב ההגיון עובד באופן פחות יעיל).
נקפיד על נשימות לבטן, מה שמאוד עוזר להרגיע את המצב.
ובעיקר נעשה הסחת דעת- לא נתמקד במחשבות על הטיסה, אלא כל פעם שהן מגיעות נתמקד במשהו אחר (מוזיקה, שיחה, משחק, תשבץ, כל דבר שיעזור להסחת הדעת).
המפתח הוא לא לתת למחשבות להתפתח בכלל.
חרדת טיסה מאוד נפוצה עד כדי כך שצוותי האוויר עוברים הכשרה בתמיכה באנשים שסובלים מחרדה בזמן טיסה.
חרדה חברתית
חרדה הקשורה להתמודדות עם מצבים חברתיים שונים- נוכחות במצב חברתי המלחיץ בעיניי המתבונן, לחץ משהיה במקום בו יש הרבה אנשים או קהל ('הרבה' זה בעיניי המתבונן- יש כאלו שהלחץ יגיע כאשר יש בחדר יותר מכמה אנשים ואצל אחרים זה יהיה בסביבה עמוסה יותר), דינמיקות עם אנשים דומיננטיים, קושי במצבים אינטימיים, פחד קהל ועוד.
חרדה חברתית מונעת לרוב מדפוסי חשיבה הקשורים לדימוי עצמי ובטחון עצמי. מצב בו אני מרגיש לא מחובר לעצמי/ לא מאמין בעצמי או אפילו לא ממש יודע מי אני. כאשר התחושות הן כאלו גם כשאני לבד וזה לא קל, אז מול קבוצה או אחרים המצב מלחיץ הרבה יותר.
עבודה על הבטחון העצמי תעזור כאן במיוחד.
יש לשים לב במיוחד לשפת הגוף- במקום שפת גוף נפולה, נקפיד על שפת גוף של עוצמה- חזה מתוח וחיוך.
הדיבור הפנימי מאוד חשוב- נמנע מלעשות השוואות לאחרים (בטח שזה תמיד "אני פחות טוב"), נמנע מלרצות אחרים שכן זה רק מקטין עוד יותר ובעיקר נתמקד בחיובי, באיך כן ולא בבעיה.
הפחד להיות לבד
הפחד להיות לבד נפוץ הרבה יותר ממה שנדמה. עד כמה שזה מוזר, גם בלי קשר לחרדה, להרבה מידיי אנשים ממש לא קל להיות לבד עם עצמם.. יש שקט, משעמם וזה מביא מחשבות.
הפחד להיות לבד או להיות משועמם מונע משתי סיבות עיקריות-
כשאני לבד אני לא עסוק ואפילו משועמם, מה שאומר שהמוח יתחיל לרוץ עם מחשבות. מכיוון שלא פעם אני לא ממש יודע איך לשלוט ולנהל את המחשבות שלי, המוח ירוץ למחשבות שליליות ומאוד לא נעימות על העתיד ועל מה שיהיה- הפחד מהתמודדות עם המחשבות אלו יוצר את החשש להיות לבד.
לחלופין הפחד להיות לבד נובע מהפחד מחוסר שליטה- מה יהיה אם אני יהיה לבד.
הפחד להיות לבד נוצר כתוצאה משילובים שונים של שני דפוסים שעם השנים הפכו להיות חזקים מאוד-
הפחד מחוסר וודאות ופחדים הקשורים לחוסר בטחון- לא סומך על עצמי.
לעיתים זה שילוב שני הדפוסים (חוסר וודאות וחוסר בטחון) ולעיתים אחד מהם הוא שבולט יותר.
כאן המפתח הוא עשיה על פירוק הדפוסים הישנים ויצירת דפוסים חדשים.
לא פעם, בדיוק כמו בהרבה מצבי חרדות שונים, ניסיון העבר מלמד אותי שעדיף לי לא להיות לבד כי יש לי "הוכחות" שדברים לא טובים קורים במצב כזה. אלו לא הוכחות לשום דבר מלבד לעובדה שעד כה פשוט לא למדתי איך לשלוט במחשבות שלי, הן אלו ששולטות בי.
כאן פעולה הדרגתית חשובה מאוד (זה תקף בכל תהליך בחרדה אך בדגש בענייני הלבד).
המפתח הוא שילוב בין כמה פעולות-
להתחיל מכמה דקות בודדות של לבד, אפילו עם עדכון של מישהו אחר שיהיה זמין במקרה הצורך. לכו עם קפיצה ממש ממש קטנה- אם ממש קשה גם שלוש דקות לבד זה בסדר.
תתמקדו בנשימות עמוקות לבטן (בדף עזרה ראשונה יש הסבר מעמיק).
ובדיבור פנימי- "אני יודע שזה רק פחד וזה ממש בסדר לפחד"
העניין הוא לא- לא לפחד, אלא להיות מעל הפחד.
הרי בפועל אין פה סכנה אמיתית, אלו רק המחשבות שלי שיוצרות את הפחד.
חרדת נטישה
לא פעם פונים אלי אנשים המתארים שהם סובלים מחרדת נטישה בגלל ארועי עבר. כבר עצם ההגדרה הזו זו טעות- חרדת נטישה היא רק תוצאה של פחדים עמוקים יותר, היא לא העניין עצמו. כלומר לעבוד על חרדת הנטישה זה לעבוד על התוצאה אך לא על הבעיה.
עלינו להבין את הדפוסים שיצרו אותה, כאן המפתח להבין אותה טוב יותר.
סיפורי נטישה מהעבר "מקועקעים" חזק מאוד במוח, ויש לנו נטייה לחזור שוב ושוב לסיפור, לעצב ולכאב וזה טריגר משמעותי שיוצר את הפחד מזה ששוב ינטשו אותנו.
זהו הטריגר בלבד, המפתח הוא תהליך מעמיק בפירוק הדפוסים עצמם.
מכיוון שהיא התוצאה, עלינו להבין את השורש ומה שנותן לה את הכוח- האם חוסר הבטחון שלנו הוא זה שגורם לנו לא לסמוך על עצמנו שנסתדר לבד? (כי עד כה תלינו את הבטחון שלנו בצד השני).
האם זה חוסר הוודאות מהעתיד? (איך אסתדר..?)
או שאולי זה נובע מכך שאני בכלל פשוט לא רגיל..?
המפתח הוא להבין את השורש שמעצים יום יום את החרדה ושם לעבוד.
לעבוד ישירות על חרדת הנטישה זה אינו פתרון אלא פלסטר. זאת מכיוון שהשורש שלה עמוק הרבה יותר ושם אנחנו חייבים להתמקד.
אפשר כמובן לחזק את הדיבור הפנימי, לראות את החיובי גם במצב שנראה מאוד לא, להיעזר בתמיכה של חברים. ככל שנתרגל את כל אלו, הם יקלו מאוד על המצב, אך המפתח כאן הוא פירוק הדפוסים שיצרו את הפחד ויצירת דפוסים חדשים.
חרדת מבחנים, חרדת כלבים, חתולים.. לא חסר
כמות סוגי הפחדים, פוביות והחרדות שפגשתי לאורך השנים לא נגמרת. בסופו של דבר התוצאה היא רק הסימפטום ולא הדבר עצמו. לכן זה פחות משנה מה החרדה שאתם סובלים ממנה- בשבילי זו רק דרך להבין את השורש, את מה שיוצר את כל הסיפור הזה. כאשר נבין את השורש נדע איפה לעשות את הצעד הראשון בכדי לפרק אותה.
תחושת ניתוק
תחושת ניתוק היא תחושה שקשה למדיי לתאר אותה. עם השנים שמעתי מגוון תיאורים למצב- "חי כאילו אני בתוך סרט, הכל נראה כאילו אני רואה דרך ניילון, אני מרגיש שאני לא אני, תחושה שאני קצת מסטול".
תחושת הניתוק (הנקראת בשמה המקצועי- דיסוציאציה/ דה-פרסונליזציה) מאוד לא נעימה ומבלבלת אך בעצם זו פעולה שנוצרת מסיבה טובה – המוח מרגיש שאנחנו בעומס יתר, יותר מידיי עומס של מחשבות וריצה שפשוט לא עוצרת. במצב כזה המוח מחליש פעילות באזורים מסויימים. כתוצאה מהפעולה הזו נוצרת תחושת הניתוק. כלומר זו פעולה טובה שהתוצאה שלה לא נעימה.
מה שמחמיר זה הלחץ מהתחושה ובכך אנחנו מלחיצים את עצמנו עוד יותר.
כאן המפתח לשינוי הוא עבודה מעמיקה על שליטה במוח ובמחשבות שלי.
צריך פה תהליך עמוק של שינוי הדרך בה אנחנו מנהלים את עצמנו ואת המחשבות שלנו.
חשוב לי שתדעו שזה פתיר, דורש עבודה אבל פתיר.
קל להסיק מהטבלה- העניין הוא לא איך החרדה באה לידיי ביטוי. יש משהו משותף לכל סוגי החרדות- מה שנותן להן את הכוח ואף מעצים אותן אלו דפוסי החשיבה שהמוח שלנו יצר לאורך השנים. שם עלינו להתמקד בדרך לפירוק החרדה.
*חרדה לא גורמת להתקף לב, אך לעיתים זה מרגיש כך שכן הסימפטומים דומים. בכל מקרה של כאבים פיזיים יש להתייעץ ראשית עם רופא על מנת לשלול משהו פיזי.
